יָצָא שֶׁיָּצָאנוּ לְקֶמְפִּינְג
בַּחֹם הַנּוֹרָא הָאָיֹם,
עִם מְלַאִי מַמְתָּקִים וּמַשְׁקֶה כִּי
צָרִיךְ לַעֲבֹר אֶת הַיּוֹם –
נָסַענוּ צָפוֹנָה צָפוֹנָה
בְּאוֹטוֹ מָלֵא יְלָדִים,
בַּדֶּרֶךְ עָצַרְנוּ לְכְּנָאפֶה אוֹתֶנְטִית
בְּעִיר שֶׁכֻּלָהּ בְּנֵי דּוֹדִים –
הִגַּענוּ לִקְרַאת לִפְנוֹת עֶרֶב,
גִּלִּינוּ פִּנַּת לִיטּוּפִים –
תִּינוֹקִי נִשְׁבָּה בְּקִסְמָהּ שֶׁל הָעִיזָה,
הָיִינוּ כְּבָר דֵּי עֲיֵיפִים –
אָמַרְנוּ נָקִים אֶת הָאֹהֶל
בְּטֶרֶם תֵּרֵד חֲשֵׁכָה,
נֶחְמָד שֶׁהֵבֵאנוּ קְצָת אֹכֶל,
חֲבָל שֶׁשָּׁכַחְנוּ כָּרִית וּשְׂמִיכָה –
סָעַדְנוּ לִבֵנוּ לַשּׂבַע,
הַדּוֹר הַצָּעִיר אָכַל כְּלוּם,
אַחַר כָּךְ טִפַּסְנוּ לַגֹּבַהּ,
לִצְפּוֹת בְּיָרֵחַ יָפֶה כְּמוֹ צִלּוּם –
גְּדוּדֵי יַתּוּשִׁים מֵעָלֵינוּ,
חוֹרְשֵׁי מְזִמּוֹת צְמֵאֵי דָּם,
הָעֵסֶק הַזֶּה אוֹי הוּא לֹא בִּשְׁבִילֵנוּ
תָּבִיא סַנוֹ דַּי נוּ תִּהְיֶה בֵּנְאָדָם –
הַלַּיְלָה הוּא יֶזַע וְגֶרֶד,
בָּרֶקַע צָוְחוּ צְפַרְדֵּעִים,
הַבֹּקֶר עָלָה וְאָז חֶרֶד –
אֵיפֹה קָפֶה פֹּה אֶת זֶה לֹא יוֹדְעִים –
קָפַצְנוּ שְׁנִיָּה אֶל הַצֹּמֶת,
כִּי יֵשׁ שָׁם חֲנוּת שֶׁל נוֹחוּת,
אֹמַר לְלֹא בְּדָל שֶׁל תַּרְעֹמֶת –
קָפֶה זֶה קָפֶה מַה אִכְפַּת מֵאֵיכוּת –
בְּרֶבַע לִשְׁמוֹנֶה בְּעֶרֶךְ,
הַשֶּׁמֶש מַכָּה מַשׁוּ טוֹב,
אָמַרְנוּ נֵרֵד לְשַׁכְשֵׁךְ בַּכִּנֶּרֶת,
נִמְצָא אֵיזֶה חוֹף מְבוּדָד וְרָטֹב –
שׁוּם דֶּקֶל וְשׁוּם שְׁפֵל צַמֶּרֶת,
בַּחוֹף אֵין מָקוֹם לְסִכָּה,
חָתַכְנוּ מִשָּׁם זֹאת אוֹמֶרֶת,
וְאֵין תָּכְנִית בִּי מוּצָקָה –
כִּמְעַט וְכִּמְעַט שֶׁוִּתַּרְנוּ,
כִּי אֵיךְ נִמְצָא כֵּיף יֵשׁ מֵאַין,
פִּתְאוֹם בַּזָוִית שֶׁל הָעַין,
נִגְלָה לָנוּ נֵס וְעָצַרְנוּ –
בִּן רֶגַע הִשַּלְנוּ בִּגְדֵּינוּ,
טָבַלְנוּ בְּצֵל הָעֵצִים,
אֲנַחְנוּ וְכָל יְלָדֵינוּ,
וְעוֹד מִשְׁפָּחָה שֶׁל רוּסִים –
שָׂחִינוּ אוּלַי שְׁעָתַיִם,
הָיָה לָנוּ טוֹב שִׁגָּעוֹן,
מִפֹּה וּמִשָּׁם נִהְיָה שְׁתַּיִם וְגַם
יֵשׁ שְׁנֵי סְלוּלָרִיִּים לִטְעֹן –
בַּדֶּרֶך הַבַּיְתָה אֵצֶל אַבּוּ נִימֶר
פָּתַחְנוּ שֻׁלְחָן לְחַיֵּי מוֹת הַצִּימֶר,
וְכוֹס לִימוֹנָדָה נָפְלָה בּוּם נִשְׁבַּר
בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא יְשֵׁנִים בַּמִּדְבָּר.
←
ואם כבר יוצאים לקמפינג, או לפארק,
או לדשא מול הבית, או לשטיח בסלון,
שמיכת פיקניק חמודה היא משהו שכדאי לקחת –
היא אולי לא תגן מפני עקיצות יתושים או מפני החום,
אבל יש עליה ציורים מקסימים של בתיה קולטון,
והיא גדולה ונוחה וקלת משקל,
וזה לא מעט.
♥
2 Comments
כתבת מקסים.
עשית חשק למצוא את הנס הזה בין העצים.
תודה! אגלה לך בסוד: משמאל לכניסה לבית הקברות בקיבוץ כנרת יש שביל קטן שמוביל להסתעפות של הכנרת. משהו נהדר ושקט. אבל אל תתפתו לשבת בטוסיק חשוף על גדת המים כי נמלי האש חוגגות שם (-: