תפריט וחיפוש
אמא בעבודה – נועם צוקר

אמא בעבודה – נועם צוקר

בדרום נחלת בנימין,

בין מזללות פועלים פרסיות, סיטונאי כלי בית,

חנויות לאביזרי מסיבות והבלגן הפלורנטינאי הרגיל,

נמצא הסטודיו היפה של נועם.

"אני נעם צוקר, בת 39,

אמא של אורן בת 10 ושל איתמר בן 6. נשואה למיכאל.

יש לי סטודיו לאמנות ודפוס משי. אני עושה הכל בסטודיו בעצמי:

משלב התכנון של העבודות, דרך ההכנה לדפוס, ההדפסה עצמה,

השיווק, קשרי לקוחות, תהליך המכירה…או בקיצור: Farm To Table.

אני עוסקת מגיל צעיר מאוד באמנות ובעיצוב.

למדתי לתואר ראשון ושני בבצלאל וקצת בשנקר,

ומאז אני פעילה בשדה האמנות והאפנה המקומי".

"הסטודיו שלי נמצא בדרום תל אביב,

ברחוב נחלת בנימין קצת לפני לוינסקי.

הוא בקומת קרקע כך שהוא פונה אל הרחוב.

כשנכנסתי לחלל,

היה חשוב לי לייצר מקום שבו יהיה נעים לי לבלות את כל היום,

וגם שתהיה לי סביבת עבודה נוחה ויעילה.

אני אוהבת שהסטודיו הוא מעין מקום מפלט מן הרחוב העמוס

אבל גם לגמרי נוכח בתוכו.

מכיוון שאני עובדת הרבה משעות היום לבדי,

אני מאוד מעריכה את האפשרות לצאת החוצה,

ישר לתוך ההתרחשות העירונית האינטנסיבית שמורידה את הראש שלי ישר לקרקע".

איך נראה יום עבודה אופייני שלך? 

"אני קמה מוקדם בבוקר כדי לעשות ספורט ומדיטציה,

ולאחר מכן מכינה סנדוויצ'ים (לילדים) וקופסאות אוכל (למבוגרים).

מעירה את כולם ב 6:45,

ואז מתחילה התארגנות שאורכת כשעה, עד שכולם יוצאים מהבית.

נוסעת לסטודיו על אופניים,

ואז יושבת על המחשב כשעה, מיילים ,קוראת חדשות, שותה קפה וכו'.

כל יום נראה בסטודיו קצת אחרת.

יש ימים שאעבוד על המחשב רוב הבוקר,

יש ימים שאתחיל בהדפסה, או במריחת רשתות ההדפסה, או בניקוי שלהן.

הכל תלוי באיזה שלב של התהליך השארתי את הסטודיו יום לפני כן.

יש ימים שיש בהם פגישות, אז אני מסדרת את הפעילות בסטודיו סביב זה.

ב 13:45 אורן מתקשרת לספר לי מה התוכניות שלה לאחה"צ.

מסיימת לעבוד ב 15:40, סוגרת את הסטודיו ונוסעת לגן לקחת את איתמר.

איתמר ואני בד"כ הולכים לגינה ליד הבית עם כל החברים מהגן,

בשש בערב מתקפלים, וגם אורן כבר חוזרת הביתה.

אני מכינה ארוחת ערב, כולנו אוכלים ביחד (כלל ברזל אצלנו בבית),

לפעמים מספיקים עוד קריאה לפני השינה,

ובשמונה (בשאיפה) שניהם במיטה.

עד רבע לתשע שניהם כבר ישנים,

ואני מגיעה לסלון, אפופה לגמרי.

מצליחה לראות טלוויזיה עוד שעה, בערך,

והולכת לישון ב 22:00".

איך הילדים משתלבים בקריירה שלך? 

את מרגישה שאת מוותרת? נכנעת לאילוצים? 

"מכיוון שתמיד הייתי עצמאית, הילדים שלי עיצבו לי את סדר היום.

מעולם לא הרגשתי שאני עושה ויתור על משהו,

אני גם לא מרגישה שהייתי רוצה לעבוד יותר שעות ביום ממה שאני עובדת.

העבודה שלי די אינטנסיבית,

ובגלל שאני עובדת לבד אני כמעט ולא עושה הפסקות,

כך כשמגיעה השעה לאסוף את איתמר מהגן אני כבר די עייפה.

אחרי שאני חוזרת הביתה אני לא מתעסקת בכלל בענייני עבודה,

והזמן שלי לחלוטין מוקדש לענייני הבית והילדים".

האם כשהפכת לאמא השתנתה התפיסה שלך לגבי קריירה?

במקצוע שלך או בכלל…

"אני לא זוכרת את ההסתכלות שלי על הקריירה לפני שהיו ילדים.

אורן נולדה שנה לפני שהקמנו את "אווה מנדלבאום",

כך שתמיד הייתי אמא קודם ואח"כ בעלת עסק.

וככה אני מרגישה גם היום.

יכול להיות שבעוד כמה שנים כשהילדים יהיו גדולים יותר ארגיש אחרת…נראה".

מה את אוהבת בעבודה שלך? ומה פחות?

מה גורם לך סיפוק? ומה מתסכל? 

"אני מאוד אוהבת את העבודה שלי!

אני נהנית ליצור דברים, ובכל פעם שאני מדפיסה,

שזה בעצם השיא של התהליך אחרי הכנות רבות,

אני מרגישה שנוצר קסם,

מבחינת הדרך שבה הדימוי פתאום מופיע על הנייר.

לפעמים עבודה לבד היא קשה.

את נמצאת עם עצמך כל היום ולא בכל יום בא לך את החברה הזאת.

כשמישהו נדלק וקונה את העבודות זה גורם לי לתחושת סיפוק אמתית.

אני שמחה שיכולתי לשמח מישהו,

והחוויה הזו תישאר אתו כשהוא ייקח את העבודה אתו הביתה".

כששואלים את הילדים שלך במה אמא עובדת,

מה הם עונים?

"שאלה טובה!

הילדים שלי מאוד מבולבלים ואני לא בטוחה שהם יודעים לענות על השאלה הזאת…

פעם אורן הייתה אומרת שאני מעצבת אופנה,

אבל מאז שסגרנו את "אווה מנדלבאום", אני חושבת שהיא מתקשה להגדיר,

ומתחילה איזה תיאור פתלתל של כל המעללים שלי בשנים האחרונות".

www.wonderful-warehouse.com

 

 

0 Comments